ליפובצקי נ' הדס הכשרות מקצועיות בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה בהזמנת פרסום שביצעה הנתבעת מאת התובעת.

התובעת הינה בעלת שבועון בשפה הרוסית העוסקת בשירותי פרסום.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בהכשרה מקצועית בעיקר בתחום לימודי הקולינריה.

ביום 5.5.09, נחתמה הזמנה לביצוע 26 פרסומים על ידי הנתבעת על סך של 10,400 בתופסת מע"מ כאשר מי שערך את העסקה מול נציגת הנתבעת הינה עובדת של התובעת בשם אתי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצעו 7 פרסומים כאשר לאחריהם ביקשה הנתבעת לבטל את המשך הפרסום, בשל כך שהפרסום לא היה אפקטיבי.

בין הצדדים ישנה מחלוקת לגבי עצם הביטול ולגבי הסכום שעל הנתבעת לשלם.

לטענת התובעת זכאית היא למלוא הסכום שכן הזמנת העבודה היתה ל – 26 פרסומים, ולא התקבל ביטול מפורש להזמנה.

לטענת הנתבעת עליה לשלם באופן יחסי עבור 7 פרסומים בלבד שכן הדברים תואמים את ההבטחה שנתנה הסוכנת אתי שהינה עובדת הנתבעת.

במהלך הדיון נחקרו בחקירה נגדית, התובעת עצמה, וכן המנהלת והבעלים של הנתבעת.

המסמך המהותי בתיק זה הינו הזמנה מס' 176 מיום 5.5.09.

כפי שניתן לראות בתנאים הכלליים של ההזמנה, תנאים שניסחה התובעת מצוין בשורה השלישית: "ביטול הפרסום באמצע תקופת הפרסום יחייב את המזמין בתשלום על פי

המחירון בגין הפרסום שבוצע"

טען ב"כ התובעת כי הפרסום לא בוטל, אולם איני מקבל טענה זו.

שוכנעתי כי היה ברור לתובעת שהנתבעת אינה מעוניינת עוד בפרסומים וזאת לאחר הפרסום השביעי.

במהלך הדיון עלתה טענה שלא היתה בחזית המחלוקת בקשר למסמכי מס והפסדים שנגרמו לתובעת. יש לציין כי טענה זו לא עלתה גם בחילופי הדברים בין עורכי הדין בהתכתבות שקדמה לתביעה מכאן שאיני מיחס חשיבות לטענה זו שהינה תנאי לא ברור לביטול העסקה.

הצדדים טענו לגבי הבטחה של עובדת התובעת אתי, לכך שהפרסום יוכל להתבטל בכל עת ונטענו טענות לגבי אי זימונה של אתי.

מהלך הדברים בימים שלאחר הפרסום השביעי וביטול ההזמנה, לא התברר דיו.

כך ולדוגמא, ישנו מסמך שהתובעת שלחה לנתבעת מיום 24.6.09, בו עלה כי ישנה הסכמה לביטול עסקה בכפוף לתשלום שבעת הפרסומים שהיו לפי תעריף של 550 ₪ לפרסום.

מנגד, מנהלת חשבונות שלא הובאה לעדות, השיבה באותו יום לכך שיש הסמכה לתשלום לפי תעריף של 400 ₪.